הכרעת דין בתיק תת"ע 3283-09-12 - פסקדין

כנגד הנאשם נרשמה ביום 21.02.12 הזמנה לדין בגין אי ציות לתמרור 431  בכך שפנה פניית פרסה בניגוד להוראת התמרור,  ועבר על תקנה  22 (א)  לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 23.12.12 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העיד עד התביעה השוטר ענאד דאהר עורך הדו"ח, והוגשו הדו"ח (ת/1) וסקיצה שערך השוטר ביום הדיון באולם ביהמ"ש, לבקשת התובעת (ת/2).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה :

ביום 21.02.12 בסמוך לשעה 16:27 נהג הנאשם באופנוע פיאג'ו בתל אביב, ברחוב יצחק שדה ממזרח למערב,  התקרב סמוך לבית מספר 15  שם נטען כי פנה שמאלה וביצע פניית פרסה, עבר בין הרכבים שעמדו בכביש בפקק, וחזר בנסיעה לכיוון מזרח.

בכיוון נסיעת הנאשם, בסמוך לגשר "תימרור מתחלף" - מוצב תמרור 431 האוסר פניית פרסה. השוטר עמד לדבריו מחוץ לניידת שחנתה על המדרכה הנגדית מול בית מס' 17, בקרבת הצומת.  נטען כנגד הנאשם כי פנה פניית פרסה כאמור, לאחר שחלף על פני המקום בו מוצב  התמרור.

בכך טוענת המאשימה כי הנאשם לא מילא אחר הוראות תמרור 431, המוצב בכיוון נסיעתו, ועבר עבירה של אי ציות לתמרור,  כמיוחס לו בכתב האישום.

על פי גרסת הנאשם, הנאשם נהג באופנוע ברחוב יצחק שדה ממזרח למערב, בהגיעו סמוך ל"תפר" בין בית מס' 17-15 קיבל לדבריו הודעת SMS מרעייתו, שהודיעה לו כי "שכח משהו" ובקשה ממנו לחזור על עקבותיו.  בהמשך לכך, פנה הנאשם בפניית פרסה שמאלה והחל לחזור על רחוב יצחק שדה לכיוון מזרח.

הנאשם עומד על כך כי פניית הפרסה כמתואר בוצעה לפני מקום הצבת התמרור, ולפיכך בוצעה במקום בו היא מותרת.

הנאשם הגיש מטעמו 2 תצלומים שצילם במקום (נ/1 ו-נ/2).  בתצלום נ/1 נראית הניידת במקום עמידתה.  בתמונה נ/2 נראה מבט של הצומת מנקודת מבט הקרובה לנקודת מבטו של השוטר.

בנוסף טען הנאשם בביהמ"ש כי השוטר על פי  דבריו בביהמ"ש עמד במרחק רב מהתמרור ובמרחק רב מהמקום בו פנה הנאשם פרסה, וכי השוטר לא יכול היה להבחין היטב בנאשם והיכן פנה, זאת בשל המרחק ומכוניות שהסתירו את שדה ראיית השוטר.

העיד בפני הנאשם ופרס בהרחבה את גרסתו. העיד עד התביעה (השוטר) והוגשו המסמכים שערך והשוטר נחקר בחקירה נגדית ע"י  הנאשם.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, את הראיות שהוגשו מטעמם, ושמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.   עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, כפי שעולה מהדו"ח ומהסקיצה שערך (באולם ביהמ"ש) תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל מיקום התמרור, מסלול נסיעת הנאשם, מקום עמידתו,  ומכלול  העובדות הרלוונטיות לאישום.

2.   עדותו של עד התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית ואף לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנאשם.

3.  לא מצאתי יסוד לחשוד בשוטר כי יעמוד דווקא במקום ממנו אינו יכול לראות את התמרור או מקום בו לא הבחין בעבירה. השוטר הדגיש בחקירתו הנגדית כי הוא אוכף במקום באופן קבוע, כך גם ביום המקרה היה בצומת כדי לאכוף עבירות אלו. השוטר העיד בנוסף כי הוא בטוח בכך שראה את הנאשם מבצע את העבירה וכי בכל מידה של ספק לא היה עורך את הדו"ח כנגדו.

4.  גרסת הנאשם לקתה באי דיוק ובסתירות פנימיות וחיצוניות והיא מעוררת תהיות שמא מבלי משים, עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו ע"י השוטר.

 א.  בפתח עדותו מסר הנאשם כי:-

  "... ואז השוטר עצר אותי ואמר לי שבצעתי פרסה במקום שאסור. אמרתי לו שאפילו לא שמתי לב לשלט, ועשיתי פרסה לפני השלט. לא הגעתי למצב שאני רואה את השלט כי עשיתי פרסה לפניו באופן משמעותי. "    (עמ' 3 ש' 27, בפרוטוקול).